הפרק שלי

רוחניות, אושר ושמחה

No public Twitter messages.

Facebook
RSS

אז מי הוא אבי זמבורה? אבי זמבורה גדל לא רחוק ממני ברחוב יקינטון בירושלים. אבי זמבורה הוא האיש והאגדה, תחביבו העיקרי היה לשבת ליד האדנית שצמודה למגרש כדורגל השכונתי ולזרוק הערות ביניים שאמורות להעלות את המוטיבציה של השחקנים אבל עשו בדיוק את ההיפך. "אתה לא יודע לשחק, אתה סתם רץ!". השחקנים מזיעים ועושים את כל המאמץ בשביל לנצח אבל אבי זמבורה צועק: "אתה יודע מה הבעיה שלכם? בהתחלה הייתם טובים, אבל מאז אתם חושבים שאתם כל הזמן טובים".

"זמבורה סתום ת'פה כבר!" צעק החלוץ. אבל אבי זמבורה רק ישב וחייך, וענה לו בשיר ישן של שימי תבורי לא לפני שפיצח גרעינים וזרק את הקליפות על הבלם. האחרון הסתכל עליו בעצבים ורצה לצעוק עליו אבל לאבי זמבורה היה דחוף לשאול: "מה זה זה? התחלת לגלח את השערות ברגליים?". לפני שהוא קיבל תשובה מפורטת אבי זמבורה קלט שיש בעיטת עונשין שתכריע את המשחק. הוא לא רצה לפספס את ההזדמנות הזאת, החלום שלו היה להיות שחקן כדורגל. אז הוא ויתר על שאר הגרעינים ורץ לבעוט בכדור. השחקנים לא ויתרו: צעקו לו "אבי זוז!", עכשיו תורו של אבי זמבורה היה להתעצבן: "אל תגיד לי לזווווווווז!"

הבעיטה הייתה כל כך חזקה והכדור עף לכביש הרחק מגבולות המגרש. "אם היינו עכשיו בטדי והייתי בועט מסוף מגרש, זה היה יכול להיות שער".

אבי זמבורה תמיד הרגיש כמו מלך המגרש: (צילום אילוסטרציה)

זמבורה

אבי זמבורה תמיד היה הכוכב של השכונה. כזה שאהב להיות במקום הנכון ובזמן הנכון. למה קראו לו זמבורה? היה לו קול בס ונמוך מאוד שמגיע למרחקים ממש כמו זמבורה.

בבית ספר כל סוף שנה היו לוקחים אותנו למימדיון, פארק מים בתל אביב. כילד הצטרפתי לנסיעות האלו כי אמא שלי הייתה מורה שם. אז ישבתי ממש לפני אבי זמבורה. אמא מאוד אהבה אותו, הייתה לה סימפטיה לא קטנה כלפי ילדי השכונות, בסה"כ הם ילדים טובים. תחייך אליהם, יחייכו אליך. בהמשך לפוסט הקודם: ציונים זה לא הכל.

בנסיעה אבי זמבורה החליט להיות נדיב. הוא חילק מלפפונים לשאר החברים. "רוצה מלפפון אח-שלי??". התשובה תמיד היתה חיובית. אז הוא אכל חצי מלפפון ונתן להם את מה שנשאר.

את הרגעים האלו לעולם לא אשכח. היה לי חשוב להנציח את פועלו של אבי זמבורה. הוא עדיין חי ויחיה עוד שנים ארוכות. אבל כל פעם שאני רואה את "שאולי" מארץ נהדרת, אני חש צביטה לא קטנה בלב ומרגיש שאת אותו מקום היה צריך למלא אבי זמבורה.

שנים מאוחר יותר, לפני הגיוס של לצבא, עבדתי בעבודה זמנית בתור סדרן באתר חפירות ארכיאולוגי, קיבלתי משמרת לילה. ובעודי יושב בתוך הקרוואן, נכנס אליי אבי זמבורה ואמר "אהלן אח שלי גם אני עובד פה", קמתי, התרגשתי, חייכתי, לא האמנתי ולחצתי את ידו והודיתי לו על כל הצחוקים בשכונה. במשך כל הלילה הוא סיפר לי עוד הרפתקאות.

"את הסיפור המפורסם לא שמעת!. בכיתה י' גנבנו חמור מבית ג'אלה והשכרנו אותו לילדים שיסתובבו איתו רבע שעה כל פעם. אמהות ראו את זה מרחוק וביקשו שגם הילדים שלהם ירכבו על החמור! עשינו הרבה כסף אבל מה אתה חושב? שלקחנו אותו? לא! נתנו הכל לצדקה!"

חמור מבית ג'אלה(שוב אילוסטרציה)

"אחרי שהבנתי שהעסק רץ טוב אז הבאתי אותו גם לבית ספר. במקום שיקנו בקפיטריה – שיעשו סיבוב על החמור. אתה לא מבין אח שלי! החמור שם עין על הבחורות שעמדו ליד המכונות שתייה, קירבתי את החמור שישתתף בשיחה, הבחורות הסתובבו וקיבלו התקף לב. אז נתתי להם סיבוב חינם על החמור. תגיד שאני לא גבר! איפה תמצא בעל עסק כזה במדינה שמפרגן ללקוחות"

אבי זמבורה אם אתה קורא את הפוסט הזה, תדע לך שאף פעם לא המעטתי בערכך. הפוסט הזה מוקדש לך.


הסרט האמיתי של החיים

מתי בפעם האחרונה עצרנו לרגע כדי לחגוג את עצם זה ...

לראות את האור

לראות מישהי מיוחדת שלא ראית הרבה זמן, מזיז לך משהו ...

איך להתגבר על אהבה נכזבת?

מקור הסבל האנושי זה הפער שבין הציפיות לבין המציאות שאנו ...

איך להעלות את הביטחון העצמי?

במהלך העבודה שלי בספריה יצא לי לדבר עם אחד המתנדבים ...

איך לבנות ביטחון והערכה עצמית

שלום לכולם! בהנחיית שי עזרן בניתי אלגוריתם קנטצ'יק שבנוי מכמה משפטים שאם ...