הפרק שלי

רוחניות, אושר ושמחה

No public Twitter messages.

Facebook
RSS

שמעתי לא מזמן דרשה מאוד יפה ביום שבת בבית כנסת:

כשרבקה הייתה בהריון על יעקב ועשיו, יעקב ועשיו לא הפסיקו לריב בבטנה, ובנוסף כל אחד מהם רצה לצאת החוצה. כשרבקה התקרבה למקומות הקדושים ליהדות אז יעקב רצה לצאת מהרחם, אך כשהתקרבה בלי כוונה לכל האזורים שעשו בהם חטאים כמו עבודה זרה וכו' אז עשיו רצה לצאת מהרחם.

סופר גם שבזמן ההריון יש מלאך שמלמד את העובר את כל התורה כולה. עכשיו נשאלת השאלה: איך יעקב רצה לצאת מרחם אימו בזמן שנמצא מולו מלאך שמלמד אותו תורה? אחד הפירושים אומר שיעקב סבל מאוד מנוכחות עשיו לידו לכן רצה לצאת כמה שיותר מהר העיקר לא להיות ליד עשיו.

מוסר השכל: גם אם מלמדים אותך את הדברים הנכונים אבל בפועל אתה נמצא בסביבה לא טובה אז זה יכול להיות מאוד בעייתי. לכל אדם מגיע להימצא בסביבה טובה, ובסביבת אנשים שידעו לתת ולקבל אהבה.

אשמח לשתף מהניסיון האישי שלי:

קצת לפני לימודי התיכון שלי קיבלתי מכתב הביתה שנאמר לי שם שאני מיועד ללמוד בכיתה י'6 (כיתה אחת לפני כיתת המצטיינים של השכבה) בתנאי שבקיץ אשפר את הציונים שלי באנגלית. בבית שגדלתי תמיד השאיפה הייתה להיות מספר אחת. ובמשך תקופה ארוכה אחרי לחצים חוזרים ונשנים הוחלט להכניס אותי לתוך הכיתת מצטיינים בתנאי שאעמוד ברמה של הכיתה.

בכיתה שלמדתי באמת התלמידים היו על רמה מבחינת מספרים: ציונים טובים היו לכולם, המשמעת היתה לא רעה. על הנייר היה הכל טוב ויפה. אבל לא נעים להגיד, היחסים בין אדם לחברו היו מתחת לכל ביקורת, אני מעדיף שלא להוציא שם רע לכולם. אבל היה חסר שם הרבה מאוד מוסר ואמפתיה אחד כלפי השני. הקבוצה הדומיננטית בכיתה ראתה את עצמה כטובה ביותר מבין שאר הכיתות.

אז נכון, למדתי בכיתת מצטיינים, המורים שלנו היו הכי טובים, והרמה הייתה מעל ומעבר אבל הייתי צריך לעבוד מאוד קשה בשביל לשכוח את כל השטויות ששמעתי בחדרי חדרים. במשך השנים עשיתי כל מאמץ כדי שדעות חשוכות לא יחלחלו לתוכי. ואני מאוד שמח שההשקעה הזאת הייתה לטובה.

מדי פעם יוצא לי לראות חברים מהשכבה, כאלה שלמדו בכיתות "נמוכות" יותר, וזה מאוד משמח אותי לומר להם שלום מכל הלב, ולקבל מהם חיבוק חם. תקופת הלימודים שלי בכיתת היוהרה לימדה אותי להסתכל במשך הזמן לכל אדם בגובה העיניים. ציונים זה לא הדבר הכי חשוב שיש. אלא הלב, המידות, התכונות, הכוונות הטובות שיש לכל אחד מאיתנו. מסתבר שהכל היה לטובה.

אבל עדיין חשוב מאוד שכל ילד ילמד ויעביר את זמנו בסביבה טובה ובריאה. אבל זה קצת קשה לכוון מראש ולקלוע בול. לא מאשים את ההורים שלי שהכניסו אותי לשם, הם רצו בשבילי את הטוב ביותר.

מאחל לכם קוראים יקרים שתמיד תימצאו בחברה טובה, שכל הסובבים אתכם ידעו לזרוק מילה טובה מדי פעם ושגם אתם תפעלו כצינור שמקבל אנרגיות מלמעלה ומפיץ אהבה לכל השאר ללא תנאים מוקדמים.

עלו והצליחו.

תגובה אחת, בינתיים.

  1. […] בבית ספר כל סוף שנה היו לוקחים אותנו למימדיון, פארק מים בתל אביב. כילד הצטרפתי לנסיעות האלו כי אמא שלי הייתה מורה שם. אז ישבתי ממש לפני אבי זמבורה. אמא מאוד אהבה אותו, הייתה לה סימפטיה לא קטנה כלפי ילדי השכונות, בסה"כ הם ילדים טובים. תחייך אליהם, יחייכו אליך. בהמשך לפוסט הקודם: ציונים זה לא הכל. […]


סיפור קצר: חלום שהחזיר אותי לגיל 16, כשהיינו ב

חלמתי חלום. חלום שבו חזרתי לדירה השכורה ההיא באילת, שהתארחנו ...

חמלה עצמית באמצעות כתיבה כדי לחזור לשמחה

שלום לכולם! מה שלומכם? אני שמח מאוד שיש לי את הבלוג ...

בדרך לזוגיות פותחים את הלב

בזמן האחרון גיליתי שהקשבה זה דבר נפלא. ולגרום לבן-אדם שמולי ...

הגבול הדק שבין מציאות מדומה לבין המציאות הא

היום בניגוד לעבר אני מבין שהמלחמה האמיתית היא המלחמה נגד ...

שאלון אופי מהקבוצה בפייסבוק: חושבים טוב - שא

שאלון אופי שעניתי עליו בזכות הקבוצה בפייסבוק: חושבים טוב - ...