הפרק שלי

ספרות ומוזיקה ים-תיכונית

No public Twitter messages.

Facebook
RSS

שבוע הבא יש לי מבחן מאוד חשוב בקורס הוראה יחידנית באוניברסיטה. במהלך הלימוד כתבתי את הסיפור הקצר שמאוד נוגע לליבי. קראתי לו:

הזדמנות שנייה עם הנסיכה מנתיבות:

ישבתי לידה כשכולם שרו את השיר "יש לי חולשה לרקדנים" של ריקי גל, יותם לא הפסיק לנגן אחר כך את הקלאסיקות של הביטלס, לא הבנתי למה הוא נותן במה דווקא לאמריקאים כשאנחנו נמצאים ברמת-גן. מה הקטע. סוף-סוף יש איחוד של כל החברים שהיו בגיאורגיה, כמה חיכיתי שזה יקרה. ובסוף זה קרה. וגם קיבלתי את ההזדמנות השניה לשבת ליד הנסיכה מנתיבות, הבחורה הכי יפה בעולם זאת שאני כותב עליה שירים ונזכר בה כשאני מפעיל את השיר של מאיר בנאי "כמה אהבה" ביוטיוב.

באותו ערב היא לא כל-כך הצטרפה למקהלה של כל הברברים שעמדתי בראשה, זה מה שיפה אצלה. היא לא צריכה להתחפש למשהו אחר כדי למשוך תשומת-לב. יש הרבה אנשים שאוהבים להתבלט כדי שקולם יישמע. אבל היא לא כזאת. החיוך היפה שלה אומר את מה שלא חשבתי לומר. האם הנסיכה מנתיבות תיתן לי צ'אנס נוסף?

תקווה

יותם אמר לי כמה פעמים שאם אנסה פעם נוספת זה כמו ללכת נגד הזרם, כי היא מעדיפה כנראה להיות לבד. אבל שמעתי כבר מבת-דודה שלי שכל אישה אוהבת שרודפים אחריה, כי גבר צריך להילחם על האהבה שלו. היה לי קשה לעשות צעד נוסף, כי נקרעתי בין הרצון שלי לדבר איתה שוב, לבין לכבד את הרצון שלה להמשיך הלאה בגלל שהיא יודעת מה היא רוצה. הקונפליקט הזה קרע אותי. אבל לפני שחשבתי לבכות עוד פעם בספסל מחוץ לדירה, מורן סימנה לי מרחוק "למה אתה מחכה?", מורן מכירה אותי טוב. גם בה התאהבתי פעם. אבל עם מורן זה היה ילדותי.

ניצלתי את ההזדמנות שהייתה הפסקה בין השירים ואמרתי לנסיכה שאני קצת עצוב. היא שאלה אותי "למה? אתה הבחור הכי שמח שיצא לי להכיר. אם כולם היו רוקדים כמוך במסיבת גסט-האוס בגיאורגיה אז מזמן היה שלום בעולם". רציתי לשתוק איזה חמש דקות רק בשביל לעכל את המחמאה הכי יפה שקיבלתי בחיי. אבל אמרתי לה: "אני עצוב בגלל שאין לי את הכלים לומר לך את המילים הנכונות מה אני מרגיש אלייך בדיוק. אני לא רוצה שתחשבי עליי שאני נער שכונות חסר מעש, לי ולך יש תפיסות עולם שונות. אני יודע. הלוואי והייתי כמוך, הלוואי והייתי מקבל את החינוך שלך, הלוואי והייתי שלם כמוך, מושלם כמוך, כשאני רואה אותך אני לא צריך משהו אחר. בחיי. אני רוצה לצאת איתך. רק איתך. לבד."

חברות שלה רצו לדבר איתה אבל הנסיכה מנתיבות אמרה להם לחכות. אני לא אמרתי שום דבר אחר-כך. חיכיתי לתגובה שלה. לא הייתה לי סבלנות, אמרתי לה את כל מה שיהיה לי על הלב. החברים אמרו לי שאני צריך לחשוב לפני שאני מדבר בסיטואציות כאלה. אבל נמאס לי להקשיב לכל אחד. ואז היא פנתה אליי:

"תקשיב, אני אשמח לצאת איתך. יש בך משהו מיוחד ואני רואה את זה".

סוף-סוף מישהי רואה בי את מה שמעבר לכל הצחוקים והדאווינים שאני עושה בשביל להיות "כאילו מקובל". כיף שפגשתי אותה. כיף שהכרתי אותה. אני שמח. היא עשתה אותי שמח. היא קיבלה אותי. ואנחנו ביחד. אני אוהב אותה. לפעמים אתה לא יכול לחזות את העתיד כי אתה שופט דברים לפי ניסיון העבר שלך. לא הייתי אופטימי לפני שפניתי אליה. אבל אני שמח שהתגברתי על הפחד. זה היה היום המאושר ביותר בחיי.

2 תגובות, בינתיים.

  1. […] לה לסיום ההפסקה, שיתפתי אותה שבזמן האחרון אני קורא לה הנסיכה מנתיבות, כי בשבילי היא תמיד […]

  2. […] אני סומך עליך שתתגבר על כל הסיפורים שבנית לעצמך בראש", אמר לי […]


מכתב שכתבתי לבת-זוג העתידית שלי באישון לילה

היי, אני כותב לך מכתב. כן, לא טעית :-) המכתב ...

נסיעה אקראית באוטובוס

זאת הייתה עוד נסיעה בקווי הלילה של אגד, עוד אחת ...

סיפור קצר: שיחת נפש על דימוי עצמי והערכה עצמ

סיפור קצר שכתבתי על שיחות נפש בין חברים שמחזקים אחד ...

סיפור קצר: יום הולדת לנעמה

יש לחברה שלך יום הולדת. חברות שלה רוצות לקנות משהו ...

ראיון עם הסופרת והמשוררת אירית שושני

אירית שושני, ילידית פולין, סופרת ומשוררת, בוגרת החוגים לפילוסופיה ותולדות ...