הפרק שלי

רוחניות, אושר ושמחה

No public Twitter messages.

Facebook
RSS

יום לפני המבחן הגדול בקורס פרקים בסוציולוגיה של החינוך – כתבתי סיפור קצר בעודי יושב בספריה ומחכה שתסתיים התקופה הלחוצה של הלימודים.

קראתי לסיפור "הנסיעה לקיבוץ קליה":

יצאתי מהבית. אף אחד לא שם לב, פשוט השארתי את הספרים והמחברות מאחור.

עכשיו אני בדרך לקיבוץ קליה, עוד 5 דקות אני צריך לרדת מהאוטובוס. יש פה כל-כך הרבה עצים ירוקים, ישרים ויפים. ממש כמו בחוץ לארץ.

קליה

אני יורד מהאוטובוס ורואה מצפה יפה, שמסביבו פסלים יפים, בטח זה בשביל התיירים:

פתאום ראיתי שעוברת מולי מישהי יפה, עור לבן, ג'ינג'ית.

היא מתיישבת על האדנית ומוציאה ספר מהתיק. בניגוד לבחורות הקודמות, הפעם החלטתי לגשת אליה. את הטעויות של האופי הביישני שלי השארתי בבית:

"היי, אני שלומי". הצגתי את עצמי ולחצתי לה יד. היא חייכה. לרגע לא היה לי מה להגיד לה, כי היא אמורה לנפנף אותי. אז מה קרה פתאום? איך אני ממשיך מכאן? מה זה?

"אני לא מכיר אותך אבל אני חייב לשתף אותך. אין לי כל-כך כיוון ללכת"

היא צחקה ואמרה: "גם אני".

לרגע לא הפסקתי לדבר. היא חשבה שאני עובד עליה. אבל האמת היא שלא היה לי מושג איך להתנהג במצבים כאלה. כי זאת היתה הפעם הראשונה שעוד מישהי חשבה כמוני, הרגישה כמוני. הרצון להתאוור קצת כדי לחזור עם כוחות.

היום אני יודע שכבר אין צורך לברוח. אלא פשוט צריך לדבר עם בורא עולם ולספר לו כל מה שעובר עליך. זה פשוט מרגיע…


הסרט האמיתי של החיים

מתי בפעם האחרונה עצרנו לרגע כדי לחגוג את עצם זה ...

לראות את האור

לראות מישהי מיוחדת שלא ראית הרבה זמן, מזיז לך משהו ...

איך להתגבר על אהבה נכזבת?

מקור הסבל האנושי זה הפער שבין הציפיות לבין המציאות שאנו ...

איך להעלות את הביטחון העצמי?

במהלך העבודה שלי בספריה יצא לי לדבר עם אחד המתנדבים ...

איך לבנות ביטחון והערכה עצמית

שלום לכולם! בהנחיית שי עזרן בניתי אלגוריתם קנטצ'יק שבנוי מכמה משפטים שאם ...