הפרק שלי

ספרות ומוזיקה ים-תיכונית

No public Twitter messages.

Facebook
RSS

סיפור קצר שכתבתי מתוך האהבה שלי לעיר טבריה ולפארק המים חוף גיא

לכבוד זה שקיבלתי 78 בקורס הוראה יחידנית באוניברסיטה הפתוחה, החלטתי לקנות 2 כרטיסים לפארק המים חוף גיא, לי ולנעמה.

עמדנו ממש בכניסה לפארק, וחיכינו שהכרטיסן יכניס אותנו.

למי שלא מכיר את חוף-גיא זה פארק מים מדהים ביופיו. יש בו כמה סוגים של מגלשות לילדים וגם למבוגרים, בריכת גלים. וכל זה צמוד ממש לחוף בכינרת שמיועד לכל מי שמגיע לנפוש וליהנות.

guybeach

"אתה ממש מתרגש, אה?", אמרה לי נעמה. "כמה שנים לא היית פה שאתה רועד ככה?"

"הפעם האחרונה שלי כאן הייתה לפני שנה בערך". התוודיתי.

"וואו, אתה מתנהג כאילו לא היית כאן 20 שנה מאז גיל 6".

"זאת הנקודה נשמה שלי", אמרתי לה. "אני עדיין מרגיש לפעמים כמו ילד בן 6. עדיין יש לי שמחת חיים של ילד. אני באמת אוהב את מה שזכינו לקבל פה בעולם הזה"

בינתיים הכרטיסן הנחמד הכניס אותנו לתוך הפארק. אני ונעמה החזקנו ידיים ורצנו בדשא לכיוון ספסלי הפלסטיק שהונחו על ידי העובדים ממש צמוד לבריכת הגלים. הנחנו את התיקים על הכיסאות. והסתכלתי על נעמה כמה שניות ארוכות.

"נעמה, את ממש יפה", החמאתי לה.

"די שלומי. כמה פעמים אתה יכול להגיד לי את זה בחצי שעה", כנראה היא לא רגילה לכל-כך הרבה מחמאות.

"נעמה שלי, אני לא יכול להחזיק את מה שיש לי להגיד. הרבה שנים החזקתי מילים ולא הוצאתי אותם. ועכשיו בזכות הבוסית הנחמדה שלך שפינקה אותך ביום חופש, סוף-סוף אני יכול לדבר איתך ממש פנים מול פנים ולא בהודעות טקסט. אני יכול להגיד לך את כל מה שיש לי בלב".

בינתיים נעמה התיישבה על הכיסא והוציאה את הצמה שהחזיקה את שערה. אחרי שהיא גם חלצה את סנדליה, היא חייכה לדשא, אך אני התכופפתי אליה והרמתי לה את הראש:

"ידעתי שאסור לי לאבד את האמונה. ידעתי שאני צריך להמשיך לקוות ולא להתייאש. כבר חמש שנים בערך אני יושב בספרייה ולומד בלי הפסקה ורק מחכה להיות בזוגיות. אבל עכשיו אני נמצא במקום הכי יפה שיכול להיות, כאן לידך. עם הבחורה הכי יפה שיש"

היא הוציאה מהתיק קרם הגנה והתחילה למרוח לי את המצח.

"לא עכשיו יפה שלי", ותפסתי לה את היד כדי לנשק את אצבעותיה. הרחתי את הריח המקסים שלה ודמעות זלגו לי מהעיניים.

"נעמה, לפעמים אני לא יודע איך זכיתי לכל הטוב הזה. קיבלתי אותך בחסדי שמיים. אני מצטער רק על דבר אחד"

גירדתי קצת את הגבה השמאלית. ניסיתי להמשיך לדבר אבל לא הצלחתי אז כיסיתי את הפנים שלי עם הידיים.

"שלומי, מה יש? למה אתה רגשן כל-כך. אני זוכרת איך בנסיעה שלנו להר-מירון אתה כל הזמן שרת לנו שירים והסתכלת על החלונות מבלי להוציא מילה. כבר אז ראיתי בך כמה אתה רגשן. זה היה נראה לנו מוזר. אבל עכשיו אני מבינה שזה עד כדי כך. אל תחשוב שלא מגיע לך לקבל אותי. נכון שבהתחלה היו לי תירוצים. אבל עכשיו אני יודעת שכל הזמן הזה שחיכית לי – לא היה לשווא. אני יודעת שאתה אוהב אותי, אתה לא צריך להגיד לי את זה כל הזמן. על מה אתה מצטער אבל? אמרת קודם שאתה מצטער על משהו".

שמתי את המשקפי שמש על העיניים כי הם היו כבר ממש אדומות, ולא רציתי שהאנשים יתחילו לחשוב כאילו פיטרו אותי או משהו כזה.

"נסיכה שלי. נעמה", אמרתי בקול צרוד.

"תראי, בפעם הראשונה שרציתי לצאת איתך ואמרת לי כמה פעמים שאת מצטערת אבל זה לא זה. אז שיקרתי ואמרתי 'זה בסדר, עם הזמן אני אמצא לעצמי דמות אחרת' משהו כזה. אז על שתי דברים אני מצטער. אני מצטער על זה שלא אמרתי לך את האמת, האמת היא שלא יכולתי לחשוב על יום אחד מבלי שאני אראה אותך, והדבר השני שאני מצטער עליו זה שאמרתי 'אמצא לעצמי דמות אחרת'. את לא דמות לעזאזל! את הבחורה הכי מקסימה שאני מכיר והכי נהדרת שיש. וזה שעזבת באמצע הלימודים שלך את מכללת לדוד ילין בשביל להירשם למכללה אחרת זה לא אומר שיש אצלך משהו לא בסדר. את בסדר גמור. את מיוחדת במובן הטוב של המילה. ואנשים מיוחדים צריכים ללכת לפי הדרך האלטרנטיבית שלהם למען האני הפנימי שלהם"

נעמה הקשיבה לי וחייכה חיוך מאוד רחב הפעם מבלי שאני אגיד לה. במפגשים הקודמים שלנו כשהייתי מצלם אותה ליד חברות שלה אז כולן היו מחייכות חוץ ממנה, אז הייתי צריך לבקש ממנה במיוחד שתתחיל לחייך. כאן בחוף גיא כבר לא הייתי צריך לבקש ממנה כלום. היא חייכה לבד. מבחינתי ניצחתי. הזזתי אצלה משהו בלב.

"שלומי, עכשיו תורי", היא שילבה את רגליה והתקרבה אליי. "דבר ראשון, אני לא יכולה לנשק אותך עכשיו כי אנחנו לא לבד פה. אבל חשוב לי שתדע שאתה הניצחון שלי. אתה הלב שלי. כל הפעמים שלא האמנתי בעצמי, לא תיארתי לעצמי שאתה יושב בבית ומחכה רק לי. לא יוצא. לא מבלה. רק מחכה לי. בחלומות הכי פרועים שלי בחיים לא הייתי מנחשת שכל-כך נקשרת אליי. ומה עשיתי בעצם? שום דבר מיוחד. בטיול שלנו בגיאורגיה לא הפסקת להחמיא לי ליד חברות שלי. אני לא יודעת כמה אני ראויה לכל הטוב הזה. אתה לא צריך להרגיש שאתה לא ראוי לי. אם כבר אז אולי אני לפעמים לא ראויה לך כי אני לא מצליחה לפעמים להתרגש כמוך. אבל אני הולכת לישון כל לילה בהרגשה כל-כך טובה שכבר הפסקתי לכתוב ביומן שלי לפני השינה. אתה האור שלי"

כל כך שמחתי לשמוע אותה אומרת את כל זה.

"רק דבר אחרון אני מבקשת ממך"

"מה שתרצי", עניתי.

"לפני שאנחנו הולכים להתגלש במגלשה הכחולה ההיא שאתה הכי אוהב. תספר לי משהו מצחיק. כי בכל זאת, היו פה יותר מדי דמעות. שלא יחשבו שפיטרו אותנו", צחקנו בבת אחת בו-זמנית, וזה היה מדהים שגם המחשבה על פיטורין עברה לה בראש.

"אז ככה", התחלתי לספר לה: "לפני שנתיים הייתי פה עם אסף, ורקדו לנו ממול צוות בידור שעמד מאחורי הבריכה, צמוד לעמדת הדי ג'יי, והשמיעו לנו את השיר coco jambo. מתוך הבריכה רקדתי להם יחד עם שאר הילדים. באיזשהו שלב החבר'ה מהצוות בידור צעקו למיקרופון 'עכשיו נרקוד כמוך'!, וכולם באמת רקדו כמוני כאילו אני חלק מהצוות בידור. וכשהכל נגמר העלו אותי לבמה ושאלו אותי איך קוראים לי ובן כמה אני. כשאמרתי '27' כולם היו על הרצפה וגם אני ואסף זכינו בארטיקים חינם. למרות שאני תמיד אוהב לרקוד ולשמוח. את ההשראה שלי"

יכולתי לראות את הנמשים שעל פניה עושים צהלולים. כי בכל זאת. נעמה מרוקאית.

ליטפתי את לחייה ושרתי לה את מחרוזת "שופו מאלי" שאבא שלה מאוד אוהב. שיר מבית אבא במלוא המובן של המילה.

ולאחר מכן רצנו לבריכת גלים. זאת הייתה השעה העגולה שבה התחילו הגלים.

תגובה אחת, בינתיים.

  1. […] ערבי שירה בציבור, קריוקי ים-תיכוני, גן חיות התנכ"י, חוף גיא, ומעבר לכל המקומות האלה. פשוט כיף להיות לידה, אין רגע […]


מכתב שכתבתי לבת-זוג העתידית שלי באישון לילה

היי, אני כותב לך מכתב. כן, לא טעית :-) המכתב ...

נסיעה אקראית באוטובוס

זאת הייתה עוד נסיעה בקווי הלילה של אגד, עוד אחת ...

סיפור קצר: שיחת נפש על דימוי עצמי והערכה עצמ

סיפור קצר שכתבתי על שיחות נפש בין חברים שמחזקים אחד ...

סיפור קצר: יום הולדת לנעמה

יש לחברה שלך יום הולדת. חברות שלה רוצות לקנות משהו ...

ראיון עם הסופרת והמשוררת אירית שושני

אירית שושני, ילידית פולין, סופרת ומשוררת, בוגרת החוגים לפילוסופיה ותולדות ...