הפרק שלי

רוחניות, אושר ושמחה

No public Twitter messages.

Facebook
RSS

חלמתי חלום. חלום שבו חזרתי לדירה השכורה ההיא באילת, שהתארחנו בה כולנו, החברים מהתיכון. הלכתי לישון בזמן שהם דיברו ורבו בקול רם , אבל התעוררתי בתוך החלום.

רצתי מהחדר שינה לסלון, ואז פתחתי את הדלת. שכחתי לסגור אותה. רצתי ורצתי. הכבישים היו ריקים. רק מוניות נסעו להם , הנהגים חיפשו לקוחות. חציתי את הכביש והגעתי לרחוב ללא מוצא. התיישבתי על הדשא, וחייכתי. ראיתי רק את הים. יצירה מופלאה שקיבלנו בחסד.

שלמה ישב על הדשא. "שלום לך, קוראים לי שלמה". חייכתי אליו.

"איך אוכל לעזור לך חביבי?", שאל אותי. "טעית בדרך?"

"לא יודע איפה טעיתי במהלך הדרך", עניתי.

"לפעמים הדרך ארוכה ומפותלת ואנחנו צריכים להתאמץ יותר ממה שחשבנו כדי למצוא את המסלול הנכון", הסביר בקול רגוע.

"נכון.. ואיך לא מתייאשים באמצע?", שאלתי בסקרנות.

"מה שאותי מחזיק זו האמונה", אמר וחייך.

"איך מחזקים אותה?".

"נשמע שאתה מרגיש שקשה לך לגייס אופטימיות וסבלנות לכך שהמאמץ שלך ישתלם בסוף, אבל אל תוותר", אמר בנחישות ומבט חודר לעיניים.

"הוצאתי מלא מאמץ בלימודים בבית ספר. כבר 11 שנה שאני לומד ועושה שיעורי בית, ואני לא יודע כמה זה שווה.. תעודת בגרות. למרות שנחמד בסך הכל. אבל אני פה עם חברים באילת ואני לא מתחבר לדיבורים שהולכים שם. כל אחד מתחרה בשני", הורדתי את הראש והסתכלתי על הדשא.

"נשמע שהצלחת לראות בתקופה המלחיצה הזאת גם את הטוב ולשאוף להצלחה באופן כללי", אמר.

"יש לי ממוצע 81. אבל אני חייב עוד כוח לשרוד גם את זה שאין לי חברה. בא לי לשמח אותה. אבל אני לא הולך לפאבים ומסיבות. אי אפשר להקשיב אחד לשני שם. וגם זה קצת ריקני מבחינתי".

שלמה שיחק עם זקנו ואמר: "אני שומע את הכמיהה שלך לכך שדברים יעלו על הגל, שתיכנס למסלול חיים בריא ומסודר מבלי לברוח לשום מקום",

"אמת." אמרתי. "עכשיו ברחתי מהדירה של החברים. אני לא מרגיש באמת שייך לשם. כיף לי לדבר איתך למרות שאתה מבוגר ממני בכמה שנים. יש לך לב טוב".

"הרצון שלך לדבר ולהקשיב הם גדולים וכנים, יותר מנערים אחרים בגילך", אמר.

"אתה צודק. אבל אני לא מהנודניקים. זה בא ממקום של כנות. אני לא מבין את אלה שבוחרים להיות לבד. איך אפשר בדיוק? בטלוויזיה יש הרבה שקרים. הספורט משעמם אותי. בקולנוע הדיבור שם לא אמיתי. דווקא עכשיו אני מדבר עם מישהי וזה הדבר הכי טוב שיכול לקרות"

"ספר לי מה גילית על החיים בקשר איתה", ביקש שלמה.

"שיש לי יכולת להעלות חיוך על הפנים, ולגרום לצד השני להרגיש אהוב", עניתי והסמקתי. הרגשתי שמחבקים אותי.

"היית רוצה להתחתן איתה, עוד כמה שנים? נראה שאתה חושב על זה אפילו", חייך שלמה.

"אה.. תראה.", צחקתי ושילבתי ידיים. "זה ממש מוקדם עדיין". הפנים שלי נהיו אדומות.

"החיים רצופים תקוות קטנות שאולי מחר תרגיש שאתה ראוי להיות בעל טוב… תשמור עליה בינתיים"

החלטתי לא לומר כלום למשך כמה דקות. ממש שמחתי בליבי ששלמה הגיע בזמן הנכון ובמקום הנכון. הוא היה לי למשענת. 'אני חייב לא לאבד את מה שזכיתי לו', חשבתי לעצמי.

"לאחוז חזק חזק באמונה", אמר לי. "אתה מוזמן תמיד לבוא לפה, ידידי היקר"

והתעוררתי.


סיפור קצר: חלום שהחזיר אותי לגיל 16, כשהיינו ב

חלמתי חלום. חלום שבו חזרתי לדירה השכורה ההיא באילת, שהתארחנו ...

חמלה עצמית באמצעות כתיבה כדי לחזור לשמחה

שלום לכולם! מה שלומכם? אני שמח מאוד שיש לי את הבלוג ...

בדרך לזוגיות פותחים את הלב

בזמן האחרון גיליתי שהקשבה זה דבר נפלא. ולגרום לבן-אדם שמולי ...

הגבול הדק שבין מציאות מדומה לבין המציאות הא

היום בניגוד לעבר אני מבין שהמלחמה האמיתית היא המלחמה נגד ...

שאלון אופי מהקבוצה בפייסבוק: חושבים טוב - שא

שאלון אופי שעניתי עליו בזכות הקבוצה בפייסבוק: חושבים טוב - ...