הפרק שלי

רוחניות, אושר ושמחה

No public Twitter messages.

Facebook
RSS

סיפור קצר שכתבתי, על ערב מיוחד מאוד. מה עוד צריך לקרות שכולם יזכו לחוות את זה במציאות האמיתית?

 

ישבתי במסעדה וחיכיתי שהיא תגיע. זה היה קצת מביך בהתחלה לשבת במקום יוקרתי, ועוד כזה שעבדתי בו פעם ולחכות זמן ממושך.

אבל נזכרתי שבעצם לא אמור להיות אכפת לי מה חושבים עליי. ההבנה הזאת הולידה לי חיוך, חשבתי על משפטים אפשריים שאוכל לומר לה.

שלפתי את הפלאפון, אולי אוכל לשמוע בינתיים איזו הקלטה טובה של שי עזרן. אבל הרעש החמוד של צעדיה התקרב לאזור שלי. כנראה שמכשירי השמיעה שלי עובדים כמו שצריך.

ברגע אחד שכחתי את כל מה שתכננתי להגיד לה.

"שלום לך",  אמרתי בנימה רגועה.

"היי", חשפה את שיניה, וסגרה את פיה, אולי ממבוכה, אולי מהתרגשות.

"את יכולה לשבת",הסתכלה עליי כמה שניות, ישבה ושמרה איתי על קשר עין.

נגן סקסופון התחיל לנגן מהצד השמאלי של המסעדה.

היא הניחה את שני המרפקים שלה על השולחן והשעינה את ראשה על כפות ידיה.

"את מאוד יפה הערב", אמרתי לה.

היא הודתה לי, לא הורידה את המבט וקירבה את הכיסא שיהיה ממש צמוד לשולחן. היא סידרה קצת את העגילים שלה, שהחוטים יהיו ישרים.

"תראי", התחלתי. "שמתי לב, שבגלל העיסוקים שלי ושלך, שברוך השם מצליחים נורא, גם אני וגם את הצלחנו לממש את עצמנו ולהגיע להישגים. יכול להיות שאני טועה, אבל יש לי הרגשה שהשיחות שלנו לאחרונה עסקו רק בילד, אז החלטתי לקיים את הערב הזה רק כדי להודות לך על הכל. אבל בעיקר על מי שאת". העיניים שלה נצצו, הגבות שלה תפסו תנופה למעלה, האישונים נסו אל נפשם מצד לצד.

היא לגמה מהכוס יין והשתעלה מעט. וסגרה את פיה עם ידה השמאלית.

"קודם כל", אמרה "המקום הזה מדהים בעיניי", ושתתה עוד קצת מהיין.

"לא הרגשתי שיש איזשהו קצר בינינו", המלצר התקרב אלינו, ראה שאנחנו מסתדרים ועשה אחורה פנה.

"אתה מקסים ועדין ומכיל מתי שצריך", המשיכה, ושיחקה עם הפרח שבאגרטל.

"אבל מה גרם לך לחשוב שמשהו פה לא בסדר?". שאלה.

"הכל בסדר", עניתי. "פשוט…", סיננתי.

"פשוט מה?" שאלה וחייכה קצת.

"פשוט הרבה זמן לא יצא לי להגיד ש…"

היא הסתקרנה במבט שכיווץ לה קצת את המצח.

"שאני אוהב אותך". הסתכלתי עליה אבל לא ראיתי כלום, ראיתי ממולי רק את מה שעובר לי מבפנים.

"אני אוהב אותך", חזרתי על זה, ערני יותר.

עוד זוגות נכנסו למסעדה, והמארח הוביל אותם למקומות שלהם.

"וואו… אני לא יודעת כל-כך מה להגיד", היא שוב צחקה קצת והפסיקה מיד. היתה לי הרגשה שהיא עומדת לבכות.

"את לא צריכה להגיד כלום", אמרתי.

החזקתי לה את היד והודיתי לקב"ה בלב על החסד הענק שעשה לי.

"אל תשתני לעולם".

ושלפתי לה שרשרת זהב.

 


כמה חשוב להימצא בסביבה טובה

לפני חודשיים בערך עברתי דירה, כעת אני גר בשכונת "שערי ...

סיפור קצר: ארוחת ערב רומנטית

סיפור קצר שכתבתי, על ערב מיוחד מאוד. מה עוד צריך ...

סיפור קצר: שיחה מחכימה עם נהג מונית

שיחה מחכימה ומשעשעת שהיתה לי עם נהג מונית. איזה כיף ...

עם אשתי לעתיד במרינה בתל אביב

אשתי לעתיד יושבת לידי על סלע במרינה, שנינו מסתכלים אחד ...

הסרט האמיתי של החיים

מתי בפעם האחרונה עצרנו לרגע כדי לחגוג את עצם זה ...