הפרק שלי

רוחניות, אושר ושמחה

No public Twitter messages.

Facebook
RSS

מתי בפעם האחרונה עצרנו לרגע כדי לחגוג את עצם זה שאנחנו חיים ונושמים?

כשאנחנו צופים בסרט קולנוע , אנחנו מזדהים עם הדמויות, נשאבים לתוכם, צוללים עמוק לתוך העלילה, מפחדים ביחד עם הדמויות, צוחקים מתי שהם צוחקים, בוכים מתי שהם נשברים. המוח לא באמת עובד בזמן הצפייה, הוא נעשה פאסיבי לחלוטין. מדובר במערכת יחסים שבה אנחנו אומרים "כן" לכל מה שמוצג לפנינו.

המסך עצמו בנוי ממאות אלפי נקודות אור שחודרות לתוכנו.

גם בחיים עצמם אנחנו יכולים להיות פאסיביים, להיות ניתנים לשליטה. אבל יש אופצייה לצאת החוצה לטבע, להתבונן בעצמנו מהצד, לחשוב רגע.. וגם ליהנות מהסרט האמיתי שהתחיל מהרגע שנולדנו ועד עכשיו, ופשוט לחגוג. לקפוץ, לרקוד לשיר ולחייך.

הייתי עסוק הרבה שנים בלרצות את הרצונות של החברה הישראלית: לסיים שירות צבאי, לסיים תואר באוניברסיטה, ללכת למקומות שבתוך תוכי לא רציתי ללכם לשם, אבל לא הייתה לי ברירה או כי לא היה לי נעים לסרב בזמן אמת..

אך כשיוצאים מדי פעם למרחב המופלא של הטבע, אנחנו למעשה רואים בעיניים מפוקחות את כל האשליות שנשאבו לתוכנו , מתבוננים על הכל מהצד ומבינים שזה רק סרט. ודווקא מהמקום הזה אפשר להתחיל ליהנות מעצם היותנו חיים על פני האדמה, מלאים בנוכחות וברגשות העצמה שכרגע אין אף אחד בעולם שנמצא במקום שאנחנו עומדים בו. בטבע, תחת כיפת השמיים, וחווים רגש שלא קשור למצלמות ומסכים.

כמה מרגש להרגיש את הנשמה, לתכנת מחדש את המוח, לשנן משפטי העצמה, ופעם אחת לפחות להגיד מכל הלב: "אני אוהב אותך". ופשוט להיות.

 


כמה חשוב להימצא בסביבה טובה

לפני חודשיים בערך עברתי דירה, כעת אני גר בשכונת "שערי ...

סיפור קצר: ארוחת ערב רומנטית

סיפור קצר שכתבתי, על ערב מיוחד מאוד. מה עוד צריך ...

סיפור קצר: שיחה מחכימה עם נהג מונית

שיחה מחכימה ומשעשעת שהיתה לי עם נהג מונית. איזה כיף ...

עם אשתי לעתיד במרינה בתל אביב

אשתי לעתיד יושבת לידי על סלע במרינה, שנינו מסתכלים אחד ...

הסרט האמיתי של החיים

מתי בפעם האחרונה עצרנו לרגע כדי לחגוג את עצם זה ...